טויטון נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")

פסק דין

רקע וטענות צדדים

לפניי מונחת תביעתה של גב' מיכל טויטון ילידת 1989 (להלן: "התובעת") בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים מיום 20.7.09 במהלך נסיעתה בקטנוע אשר בוטח ע"י המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (להלן: "הנתבעת"). התאונה התרחשה ברחוב השומר בני ברק, החליקה התובעת, איבדה שליטה והוטחה בעוצמה רבה אל הכביש (להלן: "התאונה").

מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, קבע כי נכותה הצמיתה של התובעת עומדת בשיעור 20% בהתאם לסעיף 48(2) ב לפי קובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 12.7.11 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט, לא היה מנוס מלהכריע תיק זה לפי הכלל "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'), והתיק נקבע לדיון הוכחות ביום 10.1.2013.

מטעם התביעה העידה אמא של התובעת, גב' אורנה טוטיון וכן התובעת עצמה גב' מיכל טוטיון. מטעם ההגנה לא הובאו עדים, ובאתה ישיבה הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

ב"כ התובעת המלומד טוען כי התובעת נהגה בקטנוע במחלף ברחוב השומר בבני ברק, כשהיא עושה את דרכה מביתה לעבודתה, עצרה לתדלק בתחנת דלק, עם יציאתה מהתחנה לפתע התובעת החליקה, איבדה השליטה והוטחה בעוצמה רבה אל הכביש וכתוצאה מכך היא נפגעה בחלקים שונים בגופה ובמיוחד בברכה הימנית. התובעת הובהלה לבית חולים "שיבא" תל השומר, לאחר שחרורה המשיכה במעקב טיפולי הן בבית החולים והן בקופת חולים. התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה, אך תביעתה נדחתה ע"י המל"ל בטענה כי התאונה ארעה תוך כדי נסיעתה מתחנת הדלק לעבודתה ולא ממעונה לעבודה כנדרש בחוק. התובעת נבדקה ע"י מומחה בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט, אשר קבע כי נכותה הרפואית הצמיתה הינה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 48(2) לקובץ התקנות של הביטוח הלאומי.
התובעת טוענת כי נכותה התפקודית הינה יותר משיעור של 20%. לטענת ב"כ התובעת, יש להעמידה על שיעור של 30%, זאת לאור חוות דעתו של המומחה אשר קבע כי אין יציבות ברורה קדמית בעיקר, וצדדית חיצונית קלה.

הנתבעת טענה כי המדובר בכל זאת בתאונת עבודה. עוד טענה הנתבעת כי הנכות אשר נקבעה ע"י המומחה אינה פוגעת בתפקודה של התובעת, וכי הנזקים אשר נגרמו לה הם לא פרי התאונה, אלא כיוון שהתובעת סבלה בעבר מיתר לחץ דם, סכרת, מחלות לב ואסטמה.

משכך, דרישות התובעת לפיצוי מוגזמות ומופרכות.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית והתפקודית

אין מחלוקת בשאלת החבות. לעניין סיווג התאונה, נראה כי משהגישה התובעת תביעה למל"ל וזה דחה את תביעתה, כבר לא ניתן לטעון שהמדובר בתאונת עבודה. משכך אדון בעניין הנכות והפיצוי הראוי בנסיבות העניין.

ד"ר להב שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20%. המומחה לא נחקר, וחוות דעתו לא נסתרה, והיא מקובלת עליי.

אי לכך, אני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 20%.

באשר לנכותה התפקודית של התובעת, התובעת לא שכנעה אותי שפגיעתה התפקודית עולה משיעור זה וגם הנתבעת לא הצליחה לשכנעני שיש להפחית משיעור זה מבחינת הנכות התפקודית. על כן ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792). הנני קובע נכות התפקודית של התובעת תהא בגובה 20%.

הפסד שכר לעבר ולעתיד

לעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש.

התובעת עובר לתאונה, בגיל צעיר, בת 20, עבדה בכמה מקומות וזאת ע"מ להתפרנס בכבוד. בעקבות התאונה התניידה התובעת עם כסא גלגלים לתקופה של שלושה חודשים, וחודשיים עם קביים.

לאור הפסדי שכר בעבר שהוכחו, אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה סך של 15,000 ₪ .